אלה וולפסון - אקו סטודיו, יצירה מהטבע

חזרנו מטיול בקרואטיה וסלובניה, כמה יפה הטבע! שמורת טריגלאב למרגלות האלפים היוליאניים, שפע של ירוק, יערות, נחלים, כמה מים! אוויר נעים ונקי אפילו באמצע אוגוסט. אבל לא רק זה מה שהרשים אותי. ניקיון יוצא דופן בכל מקום. לא תראו זבל על מדרכות או בצידי הכביש, על חופי האגמים או הנחלים. לא תראו עטיפה, אריזת חטיף או פלסטיק תקועים באיזו פינה על שבילי שמורות הטבע, ובפארקים הלאומיים. אז למה אצלנו זה לא ככה?! וכן בעניין המיחזור. בבתים כפריים, בדירות, בפנסיונים ובמלונות קטנים בהם התארחנו במהלך השבועיים האלה יש הפרדת פסולת. למשל מתחת לכיור יש שלושה פחים, אחד לפסולת אורגנית עם שקיות מיוחדות מחומר מתכלה, פח נוסף לאריזות, פח שלישי לפסולת מעורבת, בחוץ פח לנייר. בשירותים פח עם שקיות אנטי בקטריאליות - יש לכך טיפול נפרד. בערים ובכפרים יש מספר רב של מרכזי מיחזור עם פח לנייר, לגזם, לזכוכית, לשאריות מזון, לאריזות, לטקסטיל ואפילו פח לפסולת אלקטרונית. בעלת אחד הבתים סיפרה שאם אורחיה לא מפרידים פסולת היא מפרידה בעצמה מפני שיש אכיפה וכנסות וכן...למען דורות הבאים. בלילה נחתנו בבית, בארץ הקודש. בכניסה לשכ

אתם כבר מכירים את מאי-מאי ואת אחיה ריקו שגרים ליד שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. הפעם נגלה מה קרה לאחים בחוף הים.  מאז שמאי-מאי הייתה קטנה היא אהבה את הים, את החוף ובעיקר קונכיות וצדפים המפוזרים על החול. במשך זמן ממושך יכלה ללכת על החוף, לחפש, למיין, למצוא את הצדפים המיוחדים ביותר ולאסוף לתוך הדלי. גם הפעם הלכה על החוף, חיפשה, הפכה, בדקה. עשרות קונכיות נכנסו לדלי שלה. גדולות וקטנות, ארוכות ושטוחות, צבעוניות וחד גוניות, שלמות ושבורות, מחוספסות וחלקות. כולן נראו לה מיוחדות עד מאד, יפות ומסתוריות. אוצרות שהגיעו ממעמקי הים. אחיה ריקו התבונן ברצינות במציאות והסביר: "לצדף העגול יש חור לא מדויק במרכז הקצה המעוגל, זה משום שהוא התגלגל בין הגלים וקיבל מכות רבות בקרקעית הים, מסלעים ומצדפים אחרים, ובמקום הכי עבה והכבד של הצדף נוצר חור.", "ומה אם החור העגול המושלם בצדף הזה?", שאלה מאי-מאי, והצביעה על הצדף הלבן הקטן. "זה אומר שהצדפה הזאת נטרפה על ידי קונכייה טורפת שנצמדה אליה, קדחה פתח עגול מדויק, ושאבה את הרכיכה מבפנים." ריקו ידע הרבה, הוא אהב לקר

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. הקיץ הגיע עם הימים החמים, ריחות של אבטיח ומלון, ותחושת החופש הגדול. בחופשת הקיץ אהבו לנסוע עם ההורים לחוף הים. לפנות ערב, או מוקדם בבוקר היו השעות הנעימות ביותר לבלות בחוף. הבוקר כשהחלו לרדת בשביל לכיוון החוף רוח קלה העיפה את הכובע של מאי-מאי ופרעה את שערותיה. ריקו הספיק לתפוס את כובעה וצחק "רוח-ים". אכן זאת הייתה רוח מהים שהביאה את ריח הים, רענן ומלוח, ואת נתזי הגלים. אחרי כמה צעדים נפתח מולם הנוף. מקו החוף עד קו האופק התפרס הים הכחול. למטה היה החול הזהוב, הנוצץ במגע עם הגלים. למעלה השמים הבהירים. ריקו נרגש והתקדם במהירות, הוא היה חסר סבלנות להגיע. מאי-מאי עצרה והתבוננה למרחקים. ממקום בו עמדה ראתה את הים בשלל הגוונים שבו. הכחול, הטורקיז, התכלת, הירוק השתנו וזזו ללא הרף. במקומות בהם ענני הבוקר הטילו צל המים קיבלו גוון כחול-אפור. וכאשר קרן-שמש הציצה והעירה, מיד נראה הים בוהק ושקוף עד לקרקעית. אז מאי-מאי שמה לב על הגלים. סלילי קצף לבנים התגלגלו אל החוף זה באח

בכל רגע אפשר להתחיל מחדש, להתחיל בטוב. לשחרר את מה שעבר. להרפות את אחיזת הזיכרון  המאותת שנפגענו, שכאב. לא לתת לפחד, ספק וכעס לנהל אותנו. להתחיל מחדש בכל רגע שנוצר. להקשיב ולהתקרב ברכות. בכפות ידיים פתוחות לפגוש את הגשם, לחוש את קרני השמש החמות ואת הרוח. לתת לדברים לבוא, לתת להם ללכת, ושוב לבוא. באור קצת אחר, אולי בהם, אולי בנו. למפת האתר

תבונת ההתבוננות כבר תקופה שאני שותפה לשיח העוסק בהיבטים של שהייה בטבע, התבוננות, יצירה, איזון וחוסן. שמחה לצרף מאמר העוסק בגישת תבונת ההתבוננות אותה מפתחת ד"ר נירית אסף-רייזל . מאמינה שהורים ואנשי חינוך מתחומים שונים יכולים למצוא בה משמעות אישית וחינוכית ולהתנסות בה יחד עם הילדים. נירית אסף רייזל, לאה (אקלה) אקשטיין ומירי רוזנבוים   "טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו מאשר לנוע על הרבה עצים  ולדעת רק את שמותיהם"  גישת תבונת ההתבוננות מזמינה את המורה והתלמידים לחוות את הסביבה הטבעית באמצעות החושים: להסתכל, להאזין, להריח, לגעת, לטעום ולהתחיל לשאול שאלות   יהושע מרגולין, שיזם את הקמת סמינר הקיבוצים בתל אביב ובאורנים ומי שנחשב לאבי מורי הטבע בישראל, ): "שונות הן השיטות 1947כתב בספרו "בדרך לטבע" ( בלימודי הטבע [...] אם תשאל: באיזו שיטת לימוד עלינו אפוא להחזיק? הווה אומר בשיטה הטבעית, היינו בשיטה המחקרית, או כמו שקוראים לה גם שיטת החיפושים". דרך יעילה למימוש לימודי הטבע בסביבה הטבעית היא הסיור הלימודי, שיכול להתקיים במגוון סביבות, קרובות לב

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. במרחק של כמה רחובות מביתם נמצא פארק ותיק עם עצים גבוהים, מדשאות ירוקות, שבילי הליכה וגן ורדים קטן ומטופח. בגן צומחים שיחי ורדים בצבעים שונים ולכל אחד ניחוח מיוחד.  יש בו ורדים כתומים ואדומים, ורדים בצבע ורוד בהיר עם ניחוח עדין ביותר, ורדים בצבע בורדו כהה וקטיפתי עם ריח חזק כמו של בושם. יש ורדים עם עלי כותרת בשני צבעים מעורבבים, צהוב וורוד, וריחם נעים עד מאד. בצידי הגן עומדות סוכות של שיחי ורדים מטפסים שיוצרים פינות מוצלות. מאי-מאי מכירה היטב את גן הורדים ונהנית להיות בו. היא אוהבת ללכת לאט בין השיחים, להתבונן בפרחים היפים מקרוב ולהריח את ריחם. ריקו יודע שלטיפות טל של ורדים יש טעם של מי ורדים, הוא גילה שלפעמים עמוק בתוך הפרחים מתחבאים סרטבישי הפרחים,  עכבישים קטנים,  שמשנים את צבעם בהתאם לצבע הפרח. פעם אחת אפילו קרה שהם ראו צינור השקיה שהתפרק, מיד סיפרו להורים ואלה הודיעו לרשות העיר על התקלה. כעבור כמה ימים גילו לשמחתם שהצינור תוקן.  אנשים מעטים מבקרים בגן הורדים, א

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. בשבת בבוקר הלכו הילדים עם הוריהם לטייל בחורשה. השמש חיממה והאירה את הדרך. מכל מקום הציצו פרחי סביון צהובים וציפורים צייצו בקולות עליזים. מאי-מאי דילגה וקפצה, התקדמה וחזרה, הסתובבה סביב וזמזמה לעצמה שיר. ריקו הלך בצעדים איטיים, ראשו מורכן, ידיו שלובות על החזה. הוא היה מעט עצוב כי חברו הטוב דולב, עמו תכנן להיפגש, לא יכל להגיע. החורשה הייתה במרחק הליכה קצר מביתם. צמחו בה עצי אורן ואלון, אלה וחרוב. מאי-מאי וריקו הכירו את החורשה היטב, הם נהגו לטייל בה עוד כשהיו בגן.  כשהגיעו לכר דשא רחב מאי-מאי שאלה: "ריקו רוצה לשחק במשחק ההקשבה לציפורים ולגלות מה הן אומרות?",  אך ריקו לא רצה. "נאסוף זרדים ואבנים ונבנה בית לפיות!", היא הציעה. ריקו משך בכתפיו בחוסר חשק. "אז אולי נשחק במשחק התגליות - מה חדש בחורשה?", ריקו הנהן בחיוב. הם סיכמו להיפגש ליד הסלע הגדול והלכו כל אחד בנפרד לשוטט מסביב. כעבור כמה זמן נפגשו. "ראיתי שבלול גדול הולך על השביל"