אוצרות בחול/כתבה וציירה אלה וולפסון

אתם כבר מכירים את מאי-מאי ואת אחיה ריקו שגרים ליד שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. הפעם נגלה מה קרה לאחים בחוף הים. 

מאז שמאי-מאי הייתה קטנה היא אהבה את הים, את החוף ובעיקר קונכיות וצדפים המפוזרים על החול. במשך זמן ממושך יכלה ללכת על החוף, לחפש, למיין, למצוא את הצדפים המיוחדים ביותר ולאסוף לתוך הדלי.

גם הפעם הלכה על החוף, חיפשה, הפכה, בדקה. עשרות קונכיות נכנסו לדלי שלה. גדולות וקטנות, ארוכות ושטוחות, צבעוניות וחד גוניות, שלמות ושבורות, מחוספסות וחלקות. כולן נראו לה מיוחדות עד מאד, יפות ומסתוריות. אוצרות שהגיעו ממעמקי הים.

אחיה ריקו התבונן ברצינות במציאות והסביר: "לצדף העגול יש חור לא מדויק במרכז הקצה המעוגל, זה משום שהוא התגלגל בין הגלים וקיבל מכות רבות בקרקעית הים, מסלעים ומצדפים אחרים, ובמקום הכי עבה והכבד של הצדף נוצר חור.", "ומה אם החור העגול המושלם בצדף הזה?", שאלה מאי-מאי, והצביעה על הצדף הלבן הקטן. "זה אומר שהצדפה הזאת נטרפה על ידי קונכייה טורפת שנצמדה אליה, קדחה פתח עגול מדויק, ושאבה את הרכיכה מבפנים." ריקו ידע הרבה, הוא אהב לקרוא ולגלות דברים חדשים.

מידי פעם מאי-מאי הייתה מוצאת על החוף זכוכיות קטנות עם קצבות עגולים משויפים על ידי הגלים. לרוב הן היו ירוקות, חומות ולבנות. בחלק מהחופים היו זכוכיות מיוחדות ונדירות יותר. הן היו קטנות ועגולות בצבע תכלת-טורקיז כמו הים. מאי-מאי חשבה שאלה אוצרות קסומים שהים מביא לה במתנה. גם ריקו חיפש אחר הזכוכיות הכחולות. הוא טען שהן חלק מאוצר קדום מהתקופה הרומית שטבע לא רחוק מהחוף, התפזר בקרקעית  הים ומידי פעם חלקים ממנו נשטפים ליבשה. הוא גם קרא על כך, שבתקופה העתיקה הכינו בערי החוף זכוכית כחולה ומבריקה ועשו ממנה כלים מיוחדים. הוא חלם למצוא כלי שלם, או לפחות חלק ממנו, או יותר טוב מזה, מטבע עתיק.

אחרי כשהדליים של מאי-מאי וריקו היו מלאים בצדפים והם תכננו לקחת אותם הביתה התקרבה לעברם קבוצה קטנה של אנשים שטיילו בחוף. מדריכת הקבוצה עצרה ליד הילדים והרימה מהחול כמה צדפים חומות-לבנות. היא התחילה לספר שפעם היו בחופים הרבה יותר צדפים. ריקו ומאי-מאי הקשיבו בקשב רב. היא סיפרה שמדענים גילו שנעמית מצויה, הצדף הנפוץ ביותר בחופי ישראל, הוא למעשה מאובן של הצדפה שנכחדה. מושבות של צדפות שחיו בעבר בים התיכון נכחדו מהעולם בגלל השינויים הסביבתיים. הצדף הפשוט הזה שאנחנו מכירים כל כך טוב הוא השריד האחרון שהולך ונעלם. 

היא סיפרה שאנשים רבים אוספים את הצדפים והקונכיות לקישוט, ליצירה או סתם בשביל הכיף, לכן פחות ופחות צדפים נשארים על החוף. אם זה ימשיך כך, לא יישארו צדפים בכלל. לא רק מראה החופים ישתנה, אלא כל בית הגידול יכול להיפגע. מפני שהקונכיות הריקות והצדפים משמשים מחסה ובית לבעלי חיים זעירים החיים בקרבת החוף. מישהו מהקבוצה אמר בצער שבמקום הצדפים רואים על החופים יותר ויותר חתיכות פלסטיק קטנות ופסולת מזיקה. המדריכה הוסיפה שכדי להגן על סביבת חיים זו ועל אוצרות הטבע יש חוק שאוסר איסוף צדפים בחופים של שמורות הטבע וגם ביתר החופים. אך אנשים רבים לא מכירים את החוק ולא מודעים לנזק שאיסוף הצדפים יכול לגרום. 

הקבוצה המשיכה ללכת, מאי-מאי וריקו נשארו לשבת במקום. עיניה של מאי-מאי התמלאו דמעות. אפילו ריקו שידע רבות על בעלי חיים ועל אוצרות עתיקים, לא ידע את מה שהמדריכה סיפרה. "אז הצדפים שלנו הם אוצרות -טבע אמתיים שאסור לקחת אותם," אמרה מאי-מאי בקול מהורהר. היא הבינה שעליה להשאיר את הצדפים אבל התקשתה להיפרד מהם. ריקו ראה שאחותו עצובה ובא לעזרתה. "בואי נוציא מהדליים שלנו את הצדפים ונרכיב מהם ציור על החול," אמר. הם לקחו את הדליים לאזור חלק וריק, הוציאו צדף אחר צדף, התבוננו בצורתו, בצבעו והניחו על החול. מהר מאד התחיל להיווצר ציור שמורכב משלל צדפים, קונכיות ואבנים שאספו. היה נעים להרכיב ציור ביחד, מאי-מאי נהנתה לגעת בצדפים, ללטף אותם, להחליט על המיקום המתאים לכל אחד. זאת הייתה דרכה ליהנות מהם ולשחררם בחרה לטבע. כשאחרון הצדפים יצא מהדלי הם קמו והסתכלו על יצירתם מכל הצדדים. ריקו היה מרוצה מהתוצאה, הוא חיבק את אחותו ואמר שעכשיו אפשר להיפרד מהיצירה שעשו. להשאיר אותה כמתנה לחוף, לאנשים, לילדים אחרים שיכולו להוסיף ציורים נוספים. "לא חייבים לקחת את הכל הביתה," הסכימה אחותו, "היה כיף ליצור ביחד היא חייכה."

כשחזרו הביתה מאי-מאי לקחה את הדלי שלה למרפסת וגילתה להפתעתה בתחתית הדלי כמה זכוכיות כחולות יפהפיות. "תראה ריקו!", היא קראה "הזכוכיות האלה נשארו בדלי." ריקו חייך ואמר: "רציתי לשמח אותך, חשבתי שכמה זכוכיות יכולות להישאר אצלנו. הן חלק מיצירת האדם ונוכל לשמור אותן בתיבת האוצרות שלנו." מאי-מאי שמחה כפליים, על הזכוכיות היפות, על כך שלא הזיקו לטבע ושיש לה אח כל כך מתחשב וטוב לב.  

למפת האתר
חזרה לעמוד הראשי