המרפסת הירוקה
מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. ברחוב שמאי-מאי וריקו נוסעים לחוגים יש עבודות בנייה של הרכבת הקלה. אחר הצהריים אחד במהלך הנסיעה, הכביש היה עמוס במיוחד. רכבים ואוטובוסים התקדמו לאט בשיירה ועצרו לעיתים תכופות. מאי-מאי התבוננה מחלון הרכב על הבניינים שעמדו לצידי הכביש. היו שם בניינים גבוהים רבי קומות והיו בניינים נמוכים עם שתי קומות בלבד. לכולם היו מרפסות עם תריסים, כל התריסים היו מוגפים ומאובקים. העצים המעטים בכניסות לבניינים נראו עייפים ומאובקים אף-הם. מסכנים האנשים שגרים פה, חשבה מאי-מאי, הם לא יכולים לפתוח חלון, אין להם נוף יפה ויש רעש כל היום. אולי הם עצובים בגלל החושך או הרעש, חשבה. מאי-מאי אהבה חלונות פתוחים כששמש בוקר מאירה דרכם את כל הבית ובערב צובעת את הכל בכתום. ריקו התבונן בטרקטורים החופרים לאורך הדרך, במשאיות הבטון, בצינורות ובחלקי המתכת הארוכים. מסובך לבנות את הרכבת הקלה, הוא חשב, מעניין איך כל החלקים יתחברו בצמתים ויתאימו זה לזה. כך הם נסעו ועצרו, נסעו ועצרו, לפתע מאי-מאי שמה לב על מרפסת אחת שנראתה