המרפסת הירוקה


מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת.
ברחוב שמאי-מאי וריקו נוסעים לחוגים יש עבודות בנייה של הרכבת הקלה. אחר הצהריים אחד במהלך הנסיעה, הכביש היה עמוס במיוחד. רכבים ואוטובוסים התקדמו לאט בשיירה ועצרו לעיתים תכופות. מאי-מאי התבוננה מחלון הרכב על הבניינים שעמדו לצידי הכביש. היו שם בניינים גבוהים רבי קומות והיו בניינים נמוכים עם שתי קומות בלבד. לכולם היו מרפסות עם תריסים, כל התריסים היו מוגפים ומאובקים. העצים המעטים בכניסות לבניינים נראו עייפים ומאובקים אף-הם. מסכנים האנשים שגרים פה, חשבה מאי-מאי, הם לא יכולים לפתוח חלון, אין להם נוף יפה ויש רעש כל היום. אולי הם עצובים בגלל החושך או הרעש, חשבה. מאי-מאי אהבה חלונות פתוחים כששמש בוקר מאירה דרכם את כל הבית ובערב צובעת את הכל בכתום. ריקו התבונן בטרקטורים החופרים לאורך הדרך, במשאיות הבטון, בצינורות ובחלקי המתכת הארוכים. מסובך לבנות את הרכבת הקלה, הוא חשב, מעניין איך כל החלקים יתחברו בצמתים ויתאימו זה לזה. כך הם נסעו ועצרו, נסעו ועצרו, לפתע מאי-מאי שמה לב על מרפסת אחת שנראתה שונה. "תראה ריקו!" היא הצביעה על המרפסת שהייתה ירוקה לגמרי. בכל הבתים מסביב היו תריסים סגורים ואפורים, רק במרפסת הזאת התריסים והחלונות היו פתוחים והמרפסת כולה נראתה כמו גינה. על מעקה המתכת עמדו עציצים רבים עם צמחים שונים. היו שם צמחים מטפסים, צמחים עם עלים רחבים ואפילו שיחי עגבניות שקישטו את הגינה בנקודות אדומות. שיחי הגרניום פרחו בוורוד, בסגול ובאדום. גם הווילונות היו ירוקים ונעו ברוח. כל כך מפתיע היה לגלות את המרפסת הזו. לרגע מאי-מאי חשבה שאולי היא דמיינה, או שאולי היא נרדמה וחלמה אותה. אך זה לא היה חלום, גם ריקו ראה את המרפסת. דקות ארוכות עמדו בפקק והתבוננו מהחלון על המרפסת הקסומה. כמה שונה הייתה ביחס לכל מה שסביב.
בימים ובשבועות הבאים כשנסעו בדרך הזאת שוב חיפשה מאי-מאי את המרפסת שעוררה סקרנות ומחשבה בליבה. כל פעם שחזרו לנוסע ברחוב הזה היא הסתכלה וחיפשה אותה מחדש, כאילו לא מאמינה שהיא אמיתית. אך בכל פעם ראתה אותה שוב, פתוחה וירוקה. כמה נפלא, היא חשבה, שמישהו ברחוב המאובק הזה גר אחרת. יחד עם ריקו ניסתה מאי-מאי  להבחין בדיירי הדירה, אך ללא הצלחה. לכן הם התחילו להמציא ולדמיין את מי שאולי גר בבית הזה. אולי אלה גמדים? פיות או שדונים? סבתא עם קמטים הלוחשת לצמחים? אולי סבא עם שפם שמגדל ירקות עם הנכדים? אולי זאת משפחה עם ילדים כמו מאי-מאי וריקו, שאולי הם אפילו מכירים? אולי אתם מכירים מי גר שם? ואולי זאת המרפסת שלכם?
 


מתוך מחשבותיי...

מרפסות ירוקות שייכות לגישה של קיימות עירונית. אך לא רק. כשראיתי מרפסת אחת כזאת בנוף שתואר מעלה נזכרתי בביטוי "המציאות האפורה". לרוב אנחנו חושבים שאי אפשר לשנות מציאות, אבל לפעמים אפשר לראות אותה מזווית אחרת, ליצור לתוכה משהו שלא היה בה קודם ובכך אולי לשנות חלקים ממנה. כזאת היא המרפסת הירוקה. כאלה הם הדיירים הסודיים להם היא שייכת. הם אלה שהצליחו לשנות חלק מתוך המציאות האפורה, הפיחו בה חיים של טבע וטריות, ובלי לדעת זרעו זרע של אמונה במי שעובר שם במקרה ורואה אותה. אמונה ביכולתנו לשנות חלקים של המציאות על ידי פעולה ומאמץ השונים מהמקובל. היחידים בכל הרחוב האפור והמאובק שהעזו לחיות אחרת! כפי שאמרה יפה הציירת לריסה מילר: "המציאות משתקפת בהחלטות ובחירות מודעות". חפשו את המרפסות הירוקות שלכם, את המקום שנותן לכם השראה ותקווה, וגלו שבכל אחד מאיתנו יש יכולת לשנות.


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

יצירה עם עלי שלכת

משחק ויצירה עם חומרים טבעיים

עץ הזית