מאי-מאי וריקו בחורשה/כתבה וציירה אלה וולפסון
מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. בשבת בבוקר הלכו הילדים עם הוריהם לטייל בחורשה. השמש חיממה והאירה את הדרך. מכל מקום הציצו פרחי סביון צהובים וציפורים צייצו בקולות עליזים. מאי-מאי דילגה וקפצה, התקדמה וחזרה, הסתובבה סביב וזמזמה לעצמה שיר. ריקו הלך בצעדים איטיים, ראשו מורכן, ידיו שלובות על החזה. הוא היה מעט עצוב כי חברו הטוב דולב, עמו תכנן להיפגש, לא יכל להגיע. החורשה הייתה במרחק הליכה קצר מביתם. צמחו בה עצי אורן ואלון, אלה וחרוב. מאי-מאי וריקו הכירו את החורשה היטב, הם נהגו לטייל בה עוד כשהיו בגן. כשהגיעו לכר דשא רחב מאי-מאי שאלה: "ריקו רוצה לשחק במשחק ההקשבה לציפורים ולגלות מה הן אומרות?", אך ריקו לא רצה. "נאסוף זרדים ואבנים ונבנה בית לפיות!", היא הציעה. ריקו משך בכתפיו בחוסר חשק. "אז אולי נשחק במשחק התגליות - מה חדש בחורשה?", ריקו הנהן בחיוב. הם סיכמו להיפגש ליד הסלע הגדול והלכו כל אחד בנפרד לשוטט מסביב. כעבור כמה זמן נפגשו. "ראיתי שבלול גדול הולך על השביל"
