תבונת ההתבוננות

תבונת ההתבוננות

כבר תקופה שאני שותפה לשיח העוסק בהיבטים של שהייה בטבע, התבוננות, יצירה, איזון וחוסן. שמחה לצרף מאמר העוסק בגישת תבונת ההתבוננות אותה מפתחת ד"ר נירית אסף-רייזל. מאמינה שהורים ואנשי חינוך מתחומים שונים יכולים למצוא בה משמעות אישית וחינוכית ולהתנסות בה יחד עם הילדים.

נירית אסף רייזל, לאה (אקלה) אקשטיין ומירי רוזנבוים

 "טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו מאשר לנוע על הרבה עצים ולדעת רק את שמותיהם" 

גישת תבונת ההתבוננות מזמינה את המורה והתלמידים לחוות את הסביבה הטבעית באמצעות החושים: להסתכל, להאזין, להריח, לגעת, לטעום ולהתחיל לשאול שאלות 

 יהושע מרגולין, שיזם את הקמת סמינר הקיבוצים בתל אביב ובאורנים ומי שנחשב לאבי מורי הטבע בישראל, ): "שונות הן השיטות 1947כתב בספרו "בדרך לטבע" ( בלימודי הטבע [...] אם תשאל: באיזו שיטת לימוד עלינו אפוא להחזיק? הווה אומר בשיטה הטבעית, היינו בשיטה המחקרית, או כמו שקוראים לה גם שיטת החיפושים". דרך יעילה למימוש לימודי הטבע בסביבה הטבעית היא הסיור הלימודי, שיכול להתקיים במגוון סביבות, קרובות לבית הספר ורחוקות ממנו, ויכול להשתלב עם מרבית מקצועות הלימוד. הסביבה מזמינה ומאפשרת מפגש בלתי אמצעי, ישיר ואותנטי עם התופעות הטבעיות במקום שבו הן מתרחשות. לשם כך יש לעורר אצל הלומדים סקרנות ורצון לחקור את מה שהסביבה מזמנת. 

הסיור הלימודי 

נושא הסיור הלימודי, שנסקר במחקרים רבים, נחשב לכלי הוראה וחינוך חשוב המשפיע הן על טיפוח עמדות חיוביות ביחס לנושאים סביבתיים והן על התוצרים הקוגניטיביים, הרגשיים, החברתיים וההתנהגותיים של הלומדים. סיור לימודי עשוי להתקיים בכל סביבה חוץ־כיתתית שיש בה אלמנטים מהחי והצומח: החל בסביבה שהיא מעשה ידי אדם בחצר גן הילדים או בית הספר, עבור בגינת ירק ופרחים, שדרה או גינה ציבורית, וכלה בסביבה טבעית לחלוטין — למשל שדה בור או סביבה שאין בה השפעה של האדם. חשוב שהסביבה החוץ־כיתתית תהיה זמינה ונגישה ולא תצריך נסיעה והתארגנות לוגיסטית מיוחדת, כדי שיהיה אפשר לחזור אליה כמה פעמים בטווחי זמן שונים ובעונות שונות כדי להבחין בשינויים החלים בה. רצוי מאוד שהסביבה שנבחרה תהיה מוכרת למורים ושהם יעשו סיור הכנה מקדים, כדי להתמצא בה היטב. לאחר שהמיומנות הבסיסית נרכשה אפשר להרחיב את התהליך גם לסביבות רחוקות יותר. בחירה בסביבה קרובה תעמיק את ההיכרות והקשר עמה ותעורר תחושת שייכות, כבוד ואכפתיות כלפיה. מרגולין כותב בשפתו המיוחדת: "לא להיות תיירים בטבע [...] אלא לעשות את הדברים קבע עד כמה שאפשר [...] עם עצים וצמחים שונים, עם עופות ורמשים, עד אשר יהפכו לחברים אהובים. טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו, בפריחתו, בהבשלת פירותיו, בשלכתו ובמנוחתו; לשמוע את לחשו, לפוש בצלו, לראות כיצד נדלק אודם הזריחה והשקיעה בנופו, מאשר לנוע על הרבה עצים ולדעת רק את שמותיהם". 

תבונת ההתבוננות

על אף תרומתו הרבה של הסיור לתהליך הלימודי ולהתפתחות הלומד, מחקרים מלמדים כי במקרים רבים הוא אינו מנוהל באופן המאפשר מקסום של הלמידה ואינו אפקטיבי דיו. הסביבה החוץ־כיתתית מזמנת אי־ודאות או עמימות בשל המפגש עם הבלתי צפוי, והיא מאתגרת את המורים והגננים. זהו אחד הבלמים המונעים יציאה עם התלמידים לסיורים לימודיים. קל יותר ללמד בכיתה, במקום מוכר וצפוי המאפשר שליטה מלאה על המתרחש. הסביבה החוץ־כיתתית מורכבת, לא שגרתית, מזמינה מגוון גירויים ומעוררת חוסר ביטחון אצל המורה בקשר לידיעותיו ולדימויו בעיני תלמידיו. המורים חשים כי אינם 

מומחים מספיק במכלול תחומי הידע הקשורים בתופעות שיפגשו בהן מחוץ לקירות הכיתה, ובאותם מקרים מעטים שהם מוציאים את תלמידיהם לסיורים הם נעזרים בשירותיהם של גופי הדרכה חיצוניים לבית הספר. הגישה שמוצגת במאמר זה — "תבונת ההתבוננות" — נועדה לתת מענה על הקשיים שמציב הסיור הלימודי. היא מבוססת על למידה פתוחה מתוך התבוננות בסביבה הטבעית ובכל מה שהיא מזמנת כמו בספר לימוד פתוח ותוך כדי שאילת שאלות הנובעות מתוך ההתבוננות. כדי שהתהליך יהיה יעיל, חשוב לפתח את ההתבוננות החושית אצל התלמידים. חשובה גם התובנה שלעצם שאילת השאלות יש ערך משום שהיא מחדדת את ההתבוננות, גם אם התשובה על השאלה איננה זמינה ומידית. המורה או הגננת הן לא בהכרח כתובת לשאלות והן לא נדרשות לספק תשובות או מידע. עליהן להיות "מתווכות למידה", קרי מדריכות או מנחות ללמידה. גישת תבונת ההתבוננות מזמינה את הלומדים לבוא אל הסביבה החוץ־כיתתית נאיבים עד כמה שאפשר: לנסות לשכוח את הידע התאורטי שלהם ולבנות תמונת ידע מתוך תהליך ההתבוננות בלבד, מתוך הפעלת החושים — מסתכלים, מריחים, נוגעים, במידת האפשר טועמים, מאזינים ומתחילים לשאול שאלות. הלמידה צריכה להתרחש מתוך רצון כן. סקרנות, שאילת שאלות, חיפוש וגילוי הם תכונות טבעיות לילדים צעירים. כדי לאפשר את התהליך ראוי שהמורה יחזיר את התלמיד לנקודת המבט של הילד הצעיר, המבט הפתוח המטפח התבוננות, סקרנות וחקרנות ושואל ללא הגבלה. מנקודת מוצא זו יוכלו התלמידים לחוות את הטבע ולתת מקום למראה, לריח, למישוש, לפליאה ולתחושת הלב. כדי שהמורה תוכל לעורר אצל הלומדים את חוויית ההתבוננות והגילוי, עליה לחוות תהליך כזה ולהתנסות בעצמה בחוויה הראשונית של הגילוי והפליאה והאתגר שבשאילת השאלות, להשתהות במצב של השאילה ולמצוא ערך וייחוד במקום שבו קיימת רק השאלה. 

התבוננות רב־חושית, פליאה וגילוי 

השלב הראשון של הסיור הלימודי מתרחש בסביבה החוץ־ כיתתית. עיקרו של שלב זה הוא התבוננות, סקרנות ותהייה, המובילים לחשיפה הדרגתית של הפוטנציאל הלימודי של השטח. מטרתו לחשוף את הלומדים לשטח ללא הכנה מוקדמת, לעורר פליאה, תהייה וסקרנות ולהיחשף בהדרגה לפוטנציאל הלימודי של השטח. הנחיה אפשרית לתלמידים היא להסתובב בשטח באופן חופשי, להתבונן, להתרשם, להפעיל את החושים השונים ולהעלות כל שאלה שעולה בראשם ובלבד שהשאלות לא יהיו תאורטיות, אלא קשורות להתבוננות החושית. מגוון השאלות שיכולות לצוץ בשלב הזה עצום. כך למשל, בתרגיל דומה שערכנו במסגרת קורס של סמינר הקיבוצים בשדה בור שנמצא לא רחוק מהמכללה עלו, בין השאר, השאלות הבאות: מדוע יש צמחים שעירים; מדוע יש לצמחים מסוימים ריח שונה בעלים ובפרחים; האם גודל העלים של העץ משתנה בהתאם לכיוון שאליו פונים הענפים (מזרח, מערב, צפון או דרום); מדוע הצמחייה צפופה מאוד במקומות מסוימים ודלילה במקומות אחרים; מדוע במקום מסוים הצמחייה גבוהה ובאחר נמוכה; למה צמחים מסוימים גדלים רק מתחת לעץ ולא בכל השטח; האם צמחים אלה גדלים מתחת לכל עץ או רק מתחת למין מסוים; מדוע יש ריכוז גדול של חלזונות על השיחים; מדוע שומעים הרבה ציוצי ציפורים אבל לא רואים אותן. מגוון השאלות הרחב חושף את שפע התופעות הקיימות בשטח קטן ואת הפוטנציאל הלימודי הטמון בו.

שחרור מכבלי הידע המוכר

ההתבוננות מעוררת שאלות שלא חייב להיות עליהן מענה מידי או שאלות שאפשר להשיב עליהן בעזרת התבוננות נוספת או בשלב מאוחר יותר — בכיתה, ליד המחשב או בספרייה. לא תמיד אפשר לדעת ולחזות מה יזדמן לנו בסביבה הטבעית; טמונות בה הפתעות רבות. אבל דווקא כאן, בגורם ההפתעה של הטבע, טמונה גם הפליאה, ההתלהבות הראשונית, הבלתי נגועה, ממה שמצאנו. גישה זו נותנת מרחב אישי לכל לומד ומציירת תמונה רחבה וגדולה הבנויה מכל הפרטים שכל אחד התבונן בהם. גישת תבונת ההתבוננות כגישה להוראה בשדה מאפשרת למורה להשתחרר מכבלי הידע, מהמוכר והידוע, להתערטל מהצורך להיות סמכות של ידע, מהרצון להראות ולקרוא בשמן של תופעות ידועות. היא מציעה לראות ביציאה לשטח עם התלמידים הזדמנות למצוא ולגלות משהו שלא ראינו קודם, לחוות תחושה של ראשוניות ולראות באי־ודאות הזדמנות ואתגר.

מתוך: הד החינוך/יוצאים אל הטבע/אפריל 2016

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ד"ר נירית אסף היא ביולוגית, מרצה לביולוגיה, טבע וסביבה בחוג למדעים במכללת סמינר הקיבוצים

ד"ר לאה (אקלה) אקשטיין היא מרצה בכירה לביולוגיה ולשעבר ראש החוג לחינוך סביבתי במכללת סמינר הקיבוצים 

ד"ר מירי רוזנבוים היא מרצה בכירה לזואולוגיה ואקולוגיה במכללת סמינר הקיבוצים ולשעבר ראש בית הספר ללימודים מתקדמים 

אין כיתות? צאו לטבע: עברו ללמידה מבוססת מקום/ד"ר נירית אסף

הצעה לפעילות יצירה בטבע

לעמוד הראשי

לפוסטים לפי נושאים

תבונת ההתבוננות, על הגישה