מאי-מאי וריקו בגן הורדים/כתבה וציירה אלה וולפסון

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. במרחק של כמה רחובות מביתם נמצא פארק ותיק עם עצים גבוהים, מדשאות ירוקות, שבילי הליכה וגן ורדים קטן ומטופח. בגן צומחים שיחי ורדים בצבעים שונים ולכל אחד ניחוח מיוחד. 

יש בו ורדים כתומים ואדומים, ורדים בצבע ורוד בהיר עם ניחוח עדין ביותר, ורדים בצבע בורדו כהה וקטיפתי עם ריח חזק כמו של בושם. יש ורדים עם עלי כותרת בשני צבעים מעורבבים, צהוב וורוד, וריחם נעים עד מאד. בצידי הגן עומדות סוכות של שיחי ורדים מטפסים שיוצרים פינות מוצלות. מאי-מאי מכירה היטב את גן הורדים ונהנית להיות בו. היא אוהבת ללכת לאט בין השיחים, להתבונן בפרחים היפים מקרוב ולהריח את ריחם. ריקו יודע שלטיפות טל של ורדים יש טעם של מי ורדים, הוא גילה שלפעמים עמוק בתוך הפרחים מתחבאים סרטבישי הפרחים, עכבישים קטנים, שמשנים את צבעם בהתאם לצבע הפרח. פעם אחת אפילו קרה שהם ראו צינור השקיה שהתפרק, מיד סיפרו להורים ואלה הודיעו לרשות העיר על התקלה. כעבור כמה ימים גילו לשמחתם שהצינור תוקן. 

אנשים מעטים מבקרים בגן הורדים, אולי כי הגן נמצא בפינה הרחוקה של הפארק ורובם חולפים על פניו וממשיכים למגרשי הדשא והמשחקים. כשמאי-מאי משחקת בגן הורדים היא רואה בעיני רוחה עולם קסום בו היא הופכת לפיה בממלכת הפרחים. היא רוקדת ושרה בין שיחי הורדים הריחניים, מדברת אל הפרחים ונדמה לה שהם עונים לה.

יום אחד בדרך הביתה, עצרו האחים בגן הורדים. "שלום לכם פרחים שלי", אמרה מאי-מאי, "כמה יפים אתם היום". היא עברה משיח לשיח התבוננה בעלי הכותרת המרובים שנפתחים בהדרגה ובניצנים הסגורים והעגולים. לפתע הבחינה בניצן גדול ויפה במיוחד. הוא היה פתוח במקצת ועלי כותרת אדומים עם גוון כתום בוהק הציצו בין המעטפת הירוקה. "ריקו, תראה כמה יפה הורד הזה!", קראה מאי-מאי. "יפהפייה", ענה אחיה "אילו היה לנו ורד כזה בבית יכולנו להתבונן בו שוב ושוב, לראות אותו נפתח לנגד עינינו ולהריח את ריחו המתוק" אמר. "אם נקטוף אותו נוכל לשמח את אמא בכך שנביא לה ורד כה יפה", הציעה מאי-מאי. "אבל אסור לקטוף פרחים", אמר ריקו. "אני יודעת, ואף פעם לא קוטפת, אבל אולי רק הפעם...זה רק ורד אחד, יש כאן כל כך הרבה ורדים", התעקשה.

היא הושיטה את ידה אל הפרח, תפסה את הגבעול הירוק ומיד הרגישה דקירה חדה במרכז האגודל. מאי-מאי לא ראתה את הקוץ שהסתתר מתחת לעלה. "איי!", צעקה ומיד שחררה את הפרח. האצבע כאבה וטיפת דם קטנה הופיעה במקום הדקירה. ריקו הסתכל על אחותו במבט מודאג. "את בסדר?" שאל. עיניה של מאי-מאי התמלאו דמעות, אך היא לא בכתה, רק עמדה ושתקה. "ורד מטופש" אמר ריקו, "הכל בגללו". מאי-מאי עדיין שתקה אבל כעבוד כמה שניות אמרה: "תודה לך ורד יפה וסליחה שרציתי לקטוף אותך". "אבל הורד הזה דקר אותך?!" אמר ריקו בתימהון. "לא ריקו, הורד לא דקר אותי, נדקרתי כשרציתי להזיק לו. הוא הזכיר לי שכאן זה הבית שלו. גינת הורדים מעניקה לנו יופי בכל פעם שאנו באים אליה, אם נפגע בה, ניפגע בעצמנו," סיכמה. "אני מסכים איתך, גם הגן וגם אנחנו נפגע," השיב ריקו באנחה. הם הלכו הביתה שקטים, חושבים על מה שקרה. "עדיין כואב לך מאי-מאי?" שאל האח בדאגה כשכמעט הגיעו הביתה. "עדיין כואב, אבל זה יעבור," השיבה. "אם נרצה נוכל לגדל שיח ורדים באדנית במרפסת," הציע ריקו פתאום. "אתה צודק, איך לא חשבתי על זה קודם!" חייכה מאי-מאי אל אחיה.  

לסיפורים נוספים