אלה וולפסון - אקו סטודיו, יצירה מהטבע

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. הקיץ הגיע עם הימים החמים, ריחות של אבטיח ומלון, ותחושת החופש הגדול. בחופשת הקיץ אהבו לנסוע עם ההורים לחוף הים. לפנות ערב, או מוקדם בבוקר היו השעות הנעימות ביותר לבלות בחוף. הבוקר כשהחלו לרדת בשביל לכיוון החוף רוח קלה העיפה את הכובע של מאי-מאי ופרעה את שערותיה. ריקו הספיק לתפוס את כובעה וצחק "רוח-ים". אכן זאת הייתה רוח מהים שהביאה את ריח הים, רענן ומלוח, ואת נתזי הגלים. אחרי כמה צעדים נפתח מולם הנוף. מקו החוף עד קו האופק התפרס הים הכחול. למטה היה החול הזהוב, הנוצץ במגע עם הגלים. למעלה השמים הבהירים. ריקו נרגש והתקדם במהירות, הוא היה חסר סבלנות להגיע. מאי-מאי עצרה והתבוננה למרחקים. ממקום בו עמדה ראתה את הים בשלל הגוונים שבו. הכחול, הטורקיז, התכלת, הירוק השתנו וזזו ללא הרף. במקומות בהם ענני הבוקר הטילו צל המים קיבלו גוון כחול-אפור. וכאשר קרן-שמש הציצה והעירה, מיד נראה הים בוהק ושקוף עד לקרקעית. אז מאי-מאי שמה לב על הגלים. סלילי קצף לבנים התגלגלו אל החוף זה באח

בכל רגע אפשר להתחיל מחדש, להתחיל בטוב. לשחרר את מה שעבר. להרפות את אחיזת הזיכרון  המאותת שנפגענו, שכאב. לא לתת לפחד, ספק וכעס לנהל אותנו. להתחיל מחדש בכל רגע שנוצר. להקשיב ולהתקרב ברכות. בכפות ידיים פתוחות לפגוש את הגשם, לחוש את קרני השמש החמות ואת הרוח. לתת לדברים לבוא, לתת להם ללכת, ושוב לבוא. באור קצת אחר, אולי בהם, אולי בנו. למפת האתר

תבונת ההתבוננות כבר תקופה שאני שותפה לשיח העוסק בהיבטים של שהייה בטבע, התבוננות, יצירה, איזון וחוסן. שמחה לצרף מאמר העוסק בגישת תבונת ההתבוננות אותה מפתחת ד"ר נירית אסף-רייזל . מאמינה שהורים ואנשי חינוך מתחומים שונים יכולים למצוא בה משמעות אישית וחינוכית ולהתנסות בה יחד עם הילדים. נירית אסף רייזל, לאה (אקלה) אקשטיין ומירי רוזנבוים   "טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו מאשר לנוע על הרבה עצים  ולדעת רק את שמותיהם"  גישת תבונת ההתבוננות מזמינה את המורה והתלמידים לחוות את הסביבה הטבעית באמצעות החושים: להסתכל, להאזין, להריח, לגעת, לטעום ולהתחיל לשאול שאלות   יהושע מרגולין, שיזם את הקמת סמינר הקיבוצים בתל אביב ובאורנים ומי שנחשב לאבי מורי הטבע בישראל, ): "שונות הן השיטות 1947כתב בספרו "בדרך לטבע" ( בלימודי הטבע [...] אם תשאל: באיזו שיטת לימוד עלינו אפוא להחזיק? הווה אומר בשיטה הטבעית, היינו בשיטה המחקרית, או כמו שקוראים לה גם שיטת החיפושים". דרך יעילה למימוש לימודי הטבע בסביבה הטבעית היא הסיור הלימודי, שיכול להתקיים במגוון סביבות, קרובות לב

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. במרחק של כמה רחובות מביתם נמצא פארק ותיק עם עצים גבוהים, מדשאות ירוקות, שבילי הליכה וגן ורדים קטן ומטופח. בגן צומחים שיחי ורדים בצבעים שונים ולכל אחד ניחוח מיוחד.  יש בו ורדים כתומים ואדומים, ורדים בצבע ורוד בהיר עם ניחוח עדין ביותר, ורדים בצבע בורדו כהה וקטיפתי עם ריח חזק כמו של בושם. יש ורדים עם עלי כותרת בשני צבעים מעורבבים, צהוב וורוד, וריחם נעים עד מאד. בצידי הגן עומדות סוכות של שיחי ורדים מטפסים שיוצרים פינות מוצלות. מאי-מאי מכירה היטב את גן הורדים ונהנית להיות בו. היא אוהבת ללכת לאט בין השיחים, להתבונן בפרחים היפים מקרוב ולהריח את ריחם. ריקו יודע שלטיפות טל של ורדים יש טעם של מי ורדים, הוא גילה שלפעמים עמוק בתוך הפרחים מתחבאים סרטבישי הפרחים,  עכבישים קטנים,  שמשנים את צבעם בהתאם לצבע הפרח. פעם אחת אפילו קרה שהם ראו צינור השקיה שהתפרק, מיד סיפרו להורים ואלה הודיעו לרשות העיר על התקלה. כעבור כמה ימים גילו לשמחתם שהצינור תוקן.  אנשים מעטים מבקרים בגן הורדים, א

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. בשבת בבוקר הלכו הילדים עם הוריהם לטייל בחורשה. השמש חיממה והאירה את הדרך. מכל מקום הציצו פרחי סביון צהובים וציפורים צייצו בקולות עליזים. מאי-מאי דילגה וקפצה, התקדמה וחזרה, הסתובבה סביב וזמזמה לעצמה שיר. ריקו הלך בצעדים איטיים, ראשו מורכן, ידיו שלובות על החזה. הוא היה מעט עצוב כי חברו הטוב דולב, עמו תכנן להיפגש, לא יכל להגיע. החורשה הייתה במרחק הליכה קצר מביתם. צמחו בה עצי אורן ואלון, אלה וחרוב. מאי-מאי וריקו הכירו את החורשה היטב, הם נהגו לטייל בה עוד כשהיו בגן.  כשהגיעו לכר דשא רחב מאי-מאי שאלה: "ריקו רוצה לשחק במשחק ההקשבה לציפורים ולגלות מה הן אומרות?",  אך ריקו לא רצה. "נאסוף זרדים ואבנים ונבנה בית לפיות!", היא הציעה. ריקו משך בכתפיו בחוסר חשק. "אז אולי נשחק במשחק התגליות - מה חדש בחורשה?", ריקו הנהן בחיוב. הם סיכמו להיפגש ליד הסלע הגדול והלכו כל אחד בנפרד לשוטט מסביב. כעבור כמה זמן נפגשו. "ראיתי שבלול גדול הולך על השביל"

"טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו, בפריחתו, בהבשלת פירותיו, בשלכתו ובמנוחתו; לשמוע את לחשו, לפוש בצלו, לראות כיצד נדלק אודם הזריחה והשקיעה בנופו, מאשר לנוע על הרבה עצים ולדעת רק את שמותיהם".                                                                                                                                                                                                                                                                      יהושוע מרגולין "בדרך לטבע" 1947 אימצו מקום שנגיש לכם, שלא נדרש מאמץ רב על מנת להגיע אליו. אתר טבע קרוב, גינה, פארק או חורשה. טיילו בו עם הילדים כאחת לחודש, התבוננו איזו צמחייה יש בו, בעלי חיים, ריחות וקולות. מאיזה כיוון מגיע אור השמש, מהיכן נושבת הרוח. בכל פעם שתבקרו במקום שימו לב על השינויים שחלו בו. ניתן לערוך רישום של הדברים החדשים שגילינו ולהשוות בין הביקורים הקודמים. אפשר לשחק ב"משחק התגליות" כמו בסיפור. כל פרח או עלה מלבלב יכולים להוות מקור להשראה, ללמידה, להצית את הדמיון, לעורר את תחושת הפליא

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בשכונה אחת, על גבעה ירוקה, לא רחוק מהים. מחר הם יוצאים לטיול עם הוריהם. ריקו אסף תיק קטן ובתוכו שתי מכוניות מרוץ, בובת החתול, פנס וזכוכית מגדלת. מאי-מאי לא הצליחה לבחור מה לקחת לטיול. כבר הגיע ערב, ריקו נרדם ומאי-מאי עדיין התלבטה והתרגשה. היא  ישבה לצייר ולבסוף נרדמה.  וזה מה שמאי-מאי ציירה. ילדה על כדור צבעוני, איש שמח-עצוב וסוס מכדורים בבוקר החליטה לקחת פנקס וצבעים והמשפחה יצאה לטיול. ביום הראשון הם טיילו בשביל שעבר בין השדות. עשב גבוה שצמח אחרי גשמי החורף העלה ריח רענן. מאי-מאי אהבה את הריח, לדעתה הוא היה ירוק ומתוק. גם הצבע הירוק של הצמחים מצא חן בעיניה, היו בו גוונים רבים, בהירים וכהים, ירוק צהבהב וירוק כחלחל. הגבעולים הגבוהים זהרו ונצצו באור השמש.  ריקו טיפס על אבן גדולה, הוא אהב לראות את הנוף. שדה החיטה נראה בעיניו כמו שמיכה ירוקה שזזה ברוח. בערב, לפני השינה מאי-מאי ציירה ציור, ילדה על כדור צבעוני, איש שמח-עצוב וסוס מכדורים מטיילים בשדה ירוק. ביום השני המשפחה טיילה על הר גבוה. הם טיפסו על הסלעים והלכו לאט זה אחר זה