אלה וולפסון - אקו סטודיו, יצירה מהטבע

בשנה האחרונה מצבי חירום ולחץ הפכו לשגרת היום שלנו. מצאתי את עצמי במצבים בהם ההיגיון והשכל לא מצליחים להכיל את החוסר ההיגיון אליו הגענו, גם לא לשנות אותו. לצד רגעי דכדוך שחשתי, שמתי לב שבתוך תוכי הצלחתי לשמור על איזון ושלווה. אינני חושבת שיש בי אופטימיות יוצאת דופן, אני גם לא כזאת שמצליחה לשמור על שמחה וחוש הומור בכל מצב. חבר ותיק היה אומר לי "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", אבל הוא גם היה אדם אופטימי, שופע אור ושמחה אותם הרעיף על אהוביו בשפע. אני דווקא נוטה לעצבות. ומתוך המקום העצוב די קשה לראות שיש משהו מעבר.  במהלך השנים תרגלתי יוגה, אך לא תמיד באופן סדיר. בשנים האחרונות אני לומדת ומתרגלת מיינדפולנס, לאחרונה התאפשר לי להתמיד בשניהם. כנראה השילוב בין השניים התחיל לחלחל בי. לא הייתי מודעת כל כך להשפעתם בתקופה הזאת, אבל בכל פעם שאני מתרגלת אני שמה לב שמשהו נרגע בי. התמקדות בנשימה עמוקה מביאה לתחושה נעימה ואני מרגישה שמשהו משתחרר, נפתח ונרגע.  אנחנו שוכחים לנשום. לא תמיד יודעים לנשום נכון. וגם כשיודעים, לא מקדישים לכך מספיק תשומת לב. היו ימים שלמים, שאם לא הייתי מקבלת תזכורת בצורת

לכבוד ט"ו בשבט אני שמחה לשתף סרטון של חברתי המוכשרת שעשתה אותו יחד עם ביתה הצעירה. יצירה מהנה מובטחת! כל מה שתצטרכו לפעילות: סביבה טבעית- פארק/חורשה/חווה/גינה, מתנות שהטבע מעניק לנו, שאפשר לאסוף ולהחזיר חזרה. הילדים או הנכדים הפרטיים שלכן/ם ומצב רוח טוב  😍 יצירה מהטבע - סרטון

מאי-מאי וריקו הם אחות ואח שגרים עם משפחתם בעיר אחת, בשכונה אחת שיש בה שדרה ירוקה, גינת משחקים ומכולת. בוקר אחד בסוף חודש נובמבר שמעה מאי-מאי קולות קריאה רמים מחוץ לחלון החדר. היא זינקה מהמיטה והזיזה את הווילון. על גג המתנ"ס מול המרפסת עמד זוג ציפורים לבנות-שחורות, עם רגליים ארוכות וקרא בקול חזק וצלול. הקריאות חזרו על עצמן והזכירו קול של צעצוע אמבטיה שהיה לה כשהייתה תינוקת. מאי-מאי התרגשה וקראה לאחיה: "ריקו בוא תראה, ה סיקסקים  חזרו!". כבר שלוש שנים שזוג סיקסקים חוזר בסוף הסתיו ועוזב בתחילת הקיץ. בחורף ובאביב הם מבלים על גג המתנ"ס. מתהלכים הלוך חזור, נעלמים לכמה שעות וכשחוזרים מודיעים בקולי קולות "הינה אנחנו כאן". בגשם הם עומדים יחד ונרטבים כאילו בכלל לא מפריע להם שיורד גשם זלעפות. מאי-מאי שמחה לראות שגם השנה הם חזרו.  בעודה עומדת בפתח הדלת למרפסת נשמעו ציוצים רבים ולפתע כמה  צופיות  עפו וקיפצו בין ענפי הגפן, שצמח בשני עציצים גדולים בפינות המרפסת. קטנות ועליזות, הן צייצו כאילו שוחחו ביניהם, אספו עכבישים קטנים והיו כה קרובות עד שנדמה היה שאפשר לגעת בהן. רי

נבטים נבטו ומילאו את הגבעה בירוק. ספרנו 12 סוגים שונים של צמחים בתוך המעגל. חלקם זיהינו, חלקם לא. בעקבות המעקב והטיולים הנוספים שלנו, רכשנו ספר ליקוט מקצועי. נמשיך לעקוב ולעדכן :-) חזרה לדף הבית לכל הכתבות לפי נושאים

במסגרת העבודה יצרתי מצגת קלילה אך מקיפה בנושא עץ הזית, מתאימה לתלמידי יסודי, וגם לכולם פשוט כהעשרה. האמת אני ממש אוהבת את העץ הזה, מקווה שיהיה שימושי. הצעות לפעילויות בסוף העמוד. נצפה בסרטון: כשמן הטוב - סיפורו של שמן הזית  קיימים זנים רבים של זיתים, לחצו כדי לגלות את שמותיהם וההבדלים ביניהם יתרונות החליטה והכנתה-סרטון תרופת הפלא הטבעית - כתבה   חליטת עלי זית יתרונות בריאותיים- כתבה מדריך לציור עצי זית ועצים נוספים הצעות לפעילות סיור התבוננות בסביבה הקרובה האם בסביבת המגורים שלכם צומחים עצי הזית?   האם הם דומים זה לזה או שונים? התבוננו בעץ הזית מרחוק איזה צורה יש לו? מה צבע העלים שלו כשהם נעים ברוח? ואז תתקרבו ממש קרוב... עמדו ליד העץ או מתחתיו, עצמו עיניים והקשיבו לקולות...האם שומעים ציפורים? רוח בענפי העץ? האם הקולות נעימים לכם? איך נראה הגזע שלו? מה הצורה שלו, מה הגודל שלו? הצבע? מה צורת העלים ומה צבעם? האם יש לו פירות, כיצד הם נראים, מה הצבע שלהם? האם הם בשלים? האם לדעתכם זה עץ צעיר או עתיק? האם יש יצורים חיים בסביבת העץ או עליו? אפשר לצייר את העץ בעפרון או בצבעים או לצלם בטלפון,

כשהחל לרדת גשם ידענו שמשהו יקרה בשטח והיינו סקרניים לגלות. כעבור יומיים עלינו לגבעה. איזו הפתעה זו הייתה. הגבעה כאילו התעוררה לחיים. מיליוני נמלים, בצורות ובגדלים שונים, התהלכו בשיירות ארוכות, חפרו והתעופפו בסביבה. ניצני צמחים ירוקים קטנטנים בצבצו בכל מקום. האדמה שלפני יומיים הייתה יבשה וסדוקה הפכה לרכה ובוצית. התקשינו ללכת והבוץ נדבק לנעליים. סימני זרימת הגשם בלטו בכל השטח. נועם היה נרגש עוד יותר ממני ושמח שבאנו, עקב אחרי הנמלים וצילם סרטונים.  לדף הבית   לכל הכתבות

הערב יצאתי לסיור בעקבות המפגש בהשתלמות "למידה חווייתית היברידית המשלבת אומנויות וטבע". יותר נכון  יצאנו יחד, אני ונועם, בני הצעיר. במיוחד בתקופה הזו אני מנצלת כל הזדמנות לשהייה משותפת שלנו בחוץ. הלכנו בשביל של הגינה השכונתית, קנינו ארטיקים במכולת ודיברנו. נועם עדיין היה נסער ממה שקרה בבוקר עם המורה, בזום. אחרי כמה דקות הגענו לשטח הפתוח בשכונה. בעצם זה לא רק ה"שטח הפתוח" זה המקום "שלנו". לחלק האחד שלו קראנו גבעת הרוח, כי תמיד כשעולים למעלה נושבת רוח נעימה, לפעמים אפילו חזקה. מול גבעת הרוח יש גבעה נוספת, שתי הגבעות מופרדות על ידי ואדי דמיוני בו עובר נחל...דמיוני כמובן. התקרבנו ועלינו לאט על הגבעה. כבר מרחוק הבחנו בלהקת יונים שליקטה זרעים. כשהתקרבנו ראינו גם שתי מיינות, עורב וכמה צוצלות. פתאום שמנו לב שבין כל הציפורים מקפץ נחליאלי אחד קטן. איזו הפתעה! נחליאלי ראשון שראינו השנה. ממש שמחתי. ומכיוון שלא פעם אנחנו רואים ציפורים על הגבעה הזאת החלטנו לתת לה שם "גבעת הציפורים". מגבעת הציפורים עלינו לגבעת הרוח. ישבנו כמה רגעים בשקט, נהנים מהארטיקים ומהאוויר