גבעת הרוח חלק 6 התבניות של הטבע
הערב יצאתי לסיור בעקבות המפגש בהשתלמות "למידה חווייתית היברידית המשלבת אומנויות וטבע". יותר נכון יצאנו יחד, אני ונועם, בני הצעיר. במיוחד בתקופה הזו אני מנצלת כל הזדמנות לשהייה משותפת שלנו בחוץ. הלכנו בשביל של הגינה השכונתית, קנינו ארטיקים במכולת ודיברנו. נועם עדיין היה נסער ממה שקרה בבוקר עם המורה, בזום. אחרי כמה דקות הגענו לשטח הפתוח בשכונה. בעצם זה לא רק ה"שטח הפתוח" זה המקום "שלנו". לחלק האחד שלו קראנו גבעת הרוח, כי תמיד כשעולים למעלה נושבת רוח נעימה, לפעמים אפילו חזקה. מול גבעת הרוח יש גבעה נוספת, שתי הגבעות מופרדות על ידי ואדי דמיוני בו עובר נחל...דמיוני כמובן. התקרבנו ועלינו לאט על הגבעה. כבר מרחוק הבחנו בלהקת יונים שליקטה זרעים. כשהתקרבנו ראינו גם שתי מיינות, עורב וכמה צוצלות. פתאום שמנו לב שבין כל הציפורים מקפץ נחליאלי אחד קטן. איזו הפתעה! נחליאלי ראשון שראינו השנה. ממש שמחתי. ומכיוון שלא פעם אנחנו רואים ציפורים על הגבעה הזאת החלטנו לתת לה שם "גבעת הציפורים". מגבעת הציפורים עלינו לגבעת הרוח. ישבנו כמה רגעים בשקט, נהנים מהארטיקים ומהאווירה הפשוטה. סביבנו אדמה חומה-כתומה וגבעולים ירוקים של קנה ששרדו את הקיץ, או אולי הרגישו את בוא הסתיו והחלו לצמוח. נועם ציין שהאדמה כאן לא חרושה לעומת האדמה בשדה שבו טיילנו לפני כמה ימים. ואז הוא קם, התרחק והתחיל לרוץ ולרקוד. דקות ארוכות רקד, שילב תנועות שהוא מכיר מאומנויות הלחימה. אחרי זה רץ אלי ובפנים קורנות אמר שבמקום הזה הוא מרגיש אנרגיות טובות. חייכתי. כמה שהוא צודק. שמחתי בשמחתו. נועם המשיך לרוץ, לרקוד ולשחק ואני הלכתי במרחק מה ממנו, לאט ובשקט. מתבוננת בסביבה, באדמה, בשמי הערב. מרגישה את הרוח הנעימה, את קרני השמש החמימות, קולות של ציפורים. אני אוהבת את הרגעים האלה, של שקט עם עצמי בטבע. איזה הפתעות אמצא הפעם שאוכל לצלם בשביל התרגיל? למען האמת למרות ההכרות עם השטח, המשימה סקרנה אותי. רציתי לגלות עוד דברים שאולי לא משכו את תשומת ליבי לפני כן. נועם חזר אלי וביקשתי ממנו שנחפש ביחד דברים מעניינים, צורות בחוזרות על עצמן, תבניות של הטבע. הרגשתי שהתרגיל גורם לנו להעמיק את ההתבוננות בפרטים הקטנים.
בצילומים, דגמים וצורות שמצאנו:
עקבות ציפורים יצרו קווים שחוזרים על עצמם. שיחים יבשים, סדקים באדמה, עננים, זרעים של צמחי בר ועוד.
בדרכנו חזרה, אולי בעקבות המטלה של ההשתלמות, חשבתי שברגעים האלה, בהם מגלים את הנחליאלי הראשון של הסתיו, רואים את השמש שוקעת, מגלים תבניות בטבע. ברגעים האלה, מתחזקת בי התחושה שלכל דבר יש את הזמן שלו, שיש סדר בעולם המשוגע הזה. לא מהסוג המלחיץ והמגביל, אלא מהמקום של שפיות וסבלנות. ברגעים האלה אני חשה תחושת שלוה ואיזון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה