גבעת הרוח חלק 1 - הטבע שמתחת לאף
לאחרונה מצאנו את עצמנו בסגר נוסף, רגע לפני, עוד הספקנו לנשום ולהרגיש את הים, ביחד עם בני הצעיר קפצנו ערב לפני הסגר לחוף האהוב עלינו כדי לצבור כוחות לתקופה שלא ידענו כמה זמן תמשך הפעם. אבל לא התכוונו באמת לשבת בבית. התחלתי לחשוב מה ניתן לעשות הפעם בסביבה הקרובה ביותר והמוכרת שתמיד משמחת אותנו עם גילויים מפתיעים ומעניקה כוחות נפשיים ופיזיים כאחד. בסוף האביב ובתחילת הקיץ אספנו זרעים של פרחי בר, אבל בחודשי הקיץ כמעט לא היינו בשטח. הפעם בעקבות המתנה שקיבלתי מחברתי הטובה החלטתי לחזור לשטח בור שליד הבית ולהמשיך בהכרות עם סביבתנו הקרובה ועם עצמנו כדברי יהושוע מרגולין "טוב יותר להכיר אילן אחד בלבלובו מאשר לנוע על הרבה עצים ולדעת רק את שמותיהם". בעצם זה המוטו שלי, לכן גם את השטח הזה אימצנו אל ליבנו כמו גם כמה מקומות רחוקים יותר שאנו נוהגים לפקוד לפחות אחת לחודש.
אני כותבת אנחנו, כי בשיגעונות הטבע שלי משתתף תמיד בני הצעיר ולפעמים גם הבכור. גם בן זוגי מצטרף כשהוא יכול. עלינו לגבעה במטרה להכיר את השינויים שחלו בה במהלך הקיץ. תחילה חיפשנו מקום שיהיה לנו נעים. התיישבנו על הקרקע על מחצלת קטנה. רוח נעימה נשבה בשעת הערב. נגענו באדמה. יבשה, חומה, סדוקה, קצת חולית, מלאה בגרגרים. חוש המישוש עבד, חוש הראיה, פתאום התחשק לי להריח את האדמה הזאת, האם יש לה ריח? קירבנו חופן של אדמה אל האף, אך לא הרחנו כלום. אז פתחתי בקבוק מים ושפכתי מעט. באותה השנייה קרה קסם. ניחוח חזק של אדמה אחרי הגשם עלה ממנה. שפכנו עוד מים והתחלנו לגעת בבוץ שנוצר. האדמה הייתה חמה, נעימה, דביקה עם ריח מטריף חושים. הפעילות הזאת מלאה אותנו בשמחה. כאילו הייתה בה הוכחה של יופי ועוצמות הטבע, על אף שמדובר בפיסת טבע עירוני.
צחקנו כל הדרך חזרה כי היינו מרוחים בבוץ כאילו חזרנו ממסלול מאתגר בשמורה רחוקה. תוך כדי הליכה התחלנו להבחין שהאדמה לא אחידה בכל השטח. בחלק מהמקומות היא הייתה חולית ובהירה יותר, בחלקים האחרים כהה וקשה, הבחנו בסימני הטרקטור שעבר שם בקיץ והוריד את הצמחייה. בפסולת, בחצץ, בשיחים היבשים ובחלוקי נחל ואבנים (הייתי בטוחה שבשנים הקודמות אספתי את כל האבנים עבור השביל שיצרתי בגינת בית הספר, מסתבר שנשארו עוד הרבה). כך התחלתי לחשוב על רעיונות נוספים. חייבת לציין שחלקם שאבתי בשקיקה מחוברת "בשבילי הטבע" של סרג'יו וחן לרנר-גולן ומספרו של איתן שקד "משחקי האדמה".
תגובות
הוסף רשומת תגובה